​

דמי הבראה הינם תשלום אשר משולם לעובד כהשתתפות בהוצאות הבראה או חופשה של העובד.

מקור החובה לתשלום דמי הבראה הוא בהסכם קיבוצי כללי, ובצו הרחבה הקובע כי עובד זכאי לדמי הבראה.

 

כל עובד זכאי לדמי הבראה ובלבד שהשלים שנת עבודה אצל המעביד. ניתן להגיש תביעה לדמי הבראה עד שנתיים מיום סיום יחסי העסקה. אם התביעה מוגשת כאשר העובד עדיין עובד אצל המעביד ניתן להגיש תביעה לתשלום דמי הבראה בגין שבע השנים האחרונות.

 

חשוב לדעת כי חופשת לידה ושמירת הריון נכללים במניין התקופה לצורך קבלת דמי הבראה.

 

מספר ימי ההבראה להם זכאי העובד

​

מספר ימי ההבראה הם בהתאם לותק של העובד כמובא בטבלה שלהלן:

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

עובד במשרה חלקית זכאי לדמי הבראה באופן יחסי בהתאם להיקף משרתו.

 

גובה דמי הבראה

 

תעריף דמי הבראה ליום במגזר הפרטי עומד על 378 ש"ח ליום, ובמגזר הציבורי הוא עומד על 421 ש"ח לכל יום הבראה.

 

מועד תשלום דמי הבראה

 

לרוב דמי ההבראה משולמים באחד מחודשי הקיץ בעבור כל השנה בהתאם לוותק. אולם ישנה אפשרות שהמעביד ישלם את דמי ההבראה השנתיים, כל חודש בהתאם לחלק היחסי, אך הסכם זה טעון הסכמת העובד לכך.

​

נופש במקום דמי הבראה

 

למעביד קיימת אפשרות להוציא את עובדיו לנופש במקום לשלם דמי הבראה. על מנת לעשות זאת על המעביד לעמוד בשני תנאים:

1. העובד קיבל על כך הודעה מראש והסכים לכך (גם יציאה לנופש מהווה הסכמת העובד).

2. מדובר בנופש אמיתי, ולא כזה הכולל תוכן מקצועי או השתלמות.

​

חשוב לדעת כי ימי הנופש אינם באים על חשבון חופשה שנתית המגיעה לעובד.