צור קשר
דיני העבודה בישראל
דיני העבודה מטרתם להגן על העובד ועל המעביד. חוקים אלו אחראים על הסדרת היחסים בין העובד למעביד ומניעת ניצול והפליה בעבודה.
תחום דיני העבודה חולש על מספר קבוצות של חוקים המסדירים את יחסי העבודה.
ארבעת הסוגים העיקריים של קבוצות אלו יובאו להלן:
א. חוקי יסוד-
חוקי היסוד במדינת ישראל הינם חוקים מיוחדים אשר מהווים חוקים במדרג גבוה יותר משאר החוקים. אלו הם חוקים יסודיים במדינה. ביחס לדיני העבודה ישנם שני חוקים עיקריים הרלוונטיים לתחום זה: חוק יסוד חופש העיסוק וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חוק יסוד חופש העיסוק מאפשר לכל אזרח לבחור את עיסוקו ומשלח ידו כרצונו. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מאפשר לכל אדם להתקיים בכבוד ולמנוע מהזולת לפגוע בגופו, ברכושו, בחירותו ובכבודו.
ב. חוקי העבודה-
חוקי העבודה אלו הם חוקי מגן שנועדו להגן על העובד. חוקים אלו הינם חוקים בסיסיים הקובעים את הרמה הבסיסית ביותר בה יחסי העבודה צריכים להתקיים. העובד והמעביד יכולים להחליט על שיפור התנאים הקבועים בחוק, אך אינם יכולים לוותר על חלק מהזכויות הקבועות בחוק. חוקים אלו מעניקים לעובדים זכויות רבות ומגוונות, הן בשלב טרם תחילת העבודה (ריאיון וקבלה לעבודה), הן בתקופת העבודה והן בשלב שלאחר סיום יחסי עובד ומעביד.
על קבוצה זו נדבר בהרחבה בהמשך המאמר.
ג. הסכמים קיבוציים-
הסכמים קיבוציים אלו הם הסכמים, חוזים, בין עובדים מאוגדים, כגון ההסתדרות, לבין ארגון מעבידים. הסכמים אלו מסדירים את תנאי העבודה של העובדים ומטרתם להיטיב עם העובדים מעבר לקבוע בחוקי העבודה.
ד. צווי הרחבה-
צווי ההרחבה אלו הם צווים שמטרתם להרחיב את תחולתם של ההסכמים הקיבוציים, בין אם להכליל בתוך ההסכמים הקיבוציים קבוצות עובדים שלא היו בו טרם צו ההרחבה, ובין אם להכליל תנאים נוספים להסכמים הקיבוציים הקיימים. צווי ההרחבה ניתנים בדרך כלל על ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה.
כאמור, חוקים רבים בתחום דיני העבודה הינם חוקים המעניקים לעובדים זכויות יסודיות אשר לא ניתן לוותר עליהן (זכויות קוגנטיות) ואף אם העובד ויתר עליהן, הויתור אינו תקף.
בין יתר הזכויות הקוגנטיות נמנות, שכר מינימום, שעות נוספות, חופשה בתשלום, ביטוח פנסיוני ועוד.
זכויות נוספות המוענקות בחוקי העבודה הן ההגנה מפני הטרדה מינית במקום העבודה, הגנה מפני אפליה בעבודה, הגנה על נשים בהריון, חופשת לידה ועוד.
חשוב מאוד כי העובד יכיר את הזכויות המוקנות לו בחוק ואת אלה המוקנות לו על פי חוזה העבודה או ההסכמים הקיבוציים וצוי ההרחבה (ככל שקיימים).
כאמור, חוקי העבודה הינם חוקי מגן בהם קבועים החובות והזכויות של העובד והמעביד, חוקים אלו הם קוגנטיים, כלומר שהסכמה בין העובד למעביד לנהוג בניגוד לאמור בחוק איננה תקפה.
בין יתר הזכויות הקוגניטיות ניתן למצוא קביעות בנוגע לשעות עבודה מקסימליות, ימי עבודה מותרים, ימי חופשה, דמי מחלה, ונושאים אחרים הקשורים לבטיחותם של העובדים ולבריאותם.
חקיקה זו מטרתה להגן על העובד והמעביד ולקבוע את הרף המינימלי לתנאי עבודה נאותים. ניתן להטיב עם העובד מעבר לקבוע בחוק, אך הקבוע בחוק הוא המינימום הנדרש, למשל, מעביד יכול לקבוע כי הוא נותן לעובדיו פי שניים ימי חופשה מהקבוע בחוק אך הוא אינו יכול להפחית מימי החופשה הקבועים בחוק.
במדינת ישראל ישנם חוקי המגן רבים:
-
חוק ארגון הפיקוח על העבודה
-
חוק בית הדין לעבודה
-
חוק גיל פרישה
-
חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד
-
חוק דמי מחלה
-
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג)
-
חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין)
-
חוק הגנה על עובדים בשעת חירום
-
חוק הגנת השכר
-
חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה)
-
חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות
-
חוק הזכות לעבודה בישיבה
-
חוק החניכות
-
חוק הסכמים קיבוציים
-
חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם
-
חוק חופשה שנתית
-
חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה)
-
חוק יישוב סכסוכי עבודה
-
חוק עבודת הנוער
-
חוק עבודת נשים
-
חוק עובדים זרים
-
חוק פיצויי פיטורין
-
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה
-
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
-
חוק שירות התעסוקה
-
חוק שירות עבודה בשעת חרום
-
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996
-
חוק שכר מינימום
-
חוק שעות עבודה ומנוחה
-
פקודת התאונות ומחלות משלוח-יד
המערכת המשפטית
במדינת ישראל ישנה מערכת משפטית נפרדת לדיני העבודה. מערכת בתי הדין לעבודה הינה נפרדת ממערכת בתי המשפט בישראל. מערכת זו מונה חמישה בתי דין אזוריים לעבודה ובית דין ארצי לעבודה.
בתי הדין לעבודה זהו הגוף האחראי על שפיטה בענייני עבודה, סכסוכי עבודה, יחסי עובד ומעביד וכו'.
בנוסף לבתי הדין לעבודה ישנם גופים נוספים האחראים על הסדרת ופיקוח בתחום דיני העבודה:
א. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה- מרכז את סוגיית יחסי העבודה ואכיפתם.
ב. היחידה ליחסי עבודה- מטרתה לייעץ בנושאי יחסי עבודה, מניעת שביתות, יישוב סכסוכי עבודה ורישום הסכמים קיבוציים.
ג. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה- מטרת הנציבות לפקח ולאכוף את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
ד. היחידה לעובדים זרים - תכליתה אכיפת חוק עובדים זרים והסדרת היתרי העסקה לעובדים זרים.