​בתביעות ביטוח, ישנה תקופת התיישנות קצרה יותר מבמקרים רבים אחרים בהם תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים, בתביעות ביטוח מדובר בתקופה בת 3 שנים בלבד.

 

מירוץ ההתיישנות מתחיל מייד עם קרות מקרה הביטוח, היום בו אירע הנזק. לאחר תום שלוש שנים מיום זה לא ניתן יותר להגיש תביעה לחברת הביטוח בגין האירוע הביטחי לשם קבלת תגמולי ביטוח, ותביעה זו תידחה.

 

חשוב לדעת כי תקופת ההתיישנות יכולה להיעצר רק עם הגשת תביעה לבית המשפט, וכל עוד אין תביעה בבית המשפט הרי ששעון החול מתקתק. גם משא ומתן מול חברת הביטוח איננה עוצרת את מירוץ ההתיישנות.

 

יחד עם זאת, חוק ההתיישנות וחוק חוזה הביטוח מגדירים חריגים לכלל זה, אותם נסקור להלן.

 

 

א. מועד גילוי הנזק:

במקרה בו הנזק התגלה במועד מאוחר יותר מהמועד בו הוא אירע, הרי שתקופת ההתיישנות תחל מיום הגילוי ולא מיום האירוע. כדי להיכנס לחריג זה על המבוטח להוכיח כי לא ידע וכי לא יכול היה לדעת כי אירע מקרה ביטוח. כאמור תקופת ההתיישנות תחל מיום הגילוי ובכך למעשה תאריך את מועד ההתיישנות, ואולם, הארכה זו היא רק עד ל-10 שנים מיום האירוע, אף אם הגילוי היה לפני פחות משלוש שנים בתביעות ביטוח או 7 שנים בתביעות אחרות.

 

דוגמא:

אדם מבוטח בביטוח בריאות המעניק לו פיצוי בשל מחלה מסוימת. אותו אדם גילה כי הוא חולה במחלה והרופאים אומרים לו כי הוא חולה במחלה כבר שנתיים, הרי שמועד האירוע הביטוח הוא לפני שנתיים ולכאורה יש לו שנה אחת בלבד להגיש תביעה לחברת הביטוח, לפי החריג האמור, הרי שתקופת ההתיישנות תוארך ל-3 שנים מיום הגילוי.

 

ב. קטינים:

אצל קטינים, מירוץ ההתיישנות מתחיל מיום הגיע הקטין לגיל 18. ללא קשר למועד האירוע (כמובן בכפוף לכך שהאירוע אירע כאשר הוא היה עדיין קטין). לפיכך, בתביעות ביטוח בהם תקופת ההתיישנות היא בת 3 שנים, יכול הקטין להגיש תביעתו עד להגיעו לגיל 21. בתביעות אחרות בהם תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים יכול הקטין להגיש תביעתו עד להגיעו לגיל 25, 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18 שנים.

 

דוגמא:

ילד בן 10 שנפגע בתאונת דרכים, יכול להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח עד הגיעו לגיל 21, כלומר תקופת ההתיישנות התארכה מ-3 שנים ל-11 שנים. כך גם במקרה של רשלנות רפואית בהריון שכתוצאה ממנה נולד קטין עם מום. אותו קטין יכול להגיש תביעתו עד להגיעו לגיל 25, כלומר תקופת ההתיישנות התארכה מ-7 שנים ל-25 שנים!!

 

ג. מועד גילוי הפוליסה:

במקרה בו המבוטח לא ידע כי יש לו פוליסת ביטוח, מירוץ ההתיישנות יחל עם גילוי הפוליסה ולא עם קרות האירוע הביטוחי.

 

ד. הארכה בהסכמה:

לעיתים, חברות הביטוח מנסות לברר את חבותן באמת ובתמים, אך הדבר דורש זמן, בעיקר במצבים בהם התביעה לחברת הביטוח הוגשה לראשונה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, והתובע מעוניין להגיש תביעה לבית המשפט על מנת לעצור את מירוץ ההתיישנות, אך חברת הביטוח מעוניינת להמנע מתביעה בבית משפט כדי לחסוך את העלויות הכרוכות בכך, לכן, היא מציעה למבוטח להאריך בעבורו את תקופת ההתיישנות עד אשר תשיב לו תשובה על תביעתו. במקרה כזה, תוארך תקופת ההתיישנות. ואולם, חשוב להעלות את הדברים על הכתב על מנת שחברת הביטוח לא תתכחש להסכמתה להארכת תקופת ההתיישנות.

 

ה. הודיה:

מקרה נוסף הוא מקרה שבו חברת הביטוח מודה בחבותה. במקרה כזה מירוץ ההתיישנות איננו נעצר, אלא מתחיל מחדש, מתאפס. כלומר מיום שבו הודתה חברת הביטוח כי היא אכן מודה באחריות, יחל מירוץ ההתיישנות. גם אם חברת הביטוח הודתה בלק מתביעתו של המבוטח, השעון מתאפס וניתן להתחיל לספור את תקופת ההתיישנות מחדש.

חשוב לדעת, כי גם אם חברת הביטוח הודתה בחבותה לאחר שתקופת ההתיישנות הסתיימה, תחל תקופת התיישנות חדשה.

 

חשוב מאוד להדגיש, רק תביעה לבית המשפט עוצרת את מירוץ ההתיישנות. לא משא ומתן, לא מכתב מחברת הביטוח המבקש מסמכים נוספים, ואפילו לא תשלום תכוף לנפגעי תאונות דרכים לא עוצר את מירוץ ההתיישנות.