חוק הודעה מוקדמת

חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס”א 2001 קובע כי מעסיק המפטר עובד, חייב לתת לעובד הודעה מוקדמת טרם הפיטורים בפועל. ימי ההודעה המוקדמת הינם בהתאם לוותק עבודתו של העובד במקום העבודה. בששת החודשים הראשונים של העובד במקום העבודה הוא זכאי ליום הודעה מוקדמת בגין כל חודש עבודה. מעל שישה חודשי עבודה, העובד זכאי ל2.5 ימים לכל חודש עבודה. חשוב להדגיש כי גם עובד המתפטר ממקום עבודתו, מחוייב לתת למעביד ימי הודעה מוקדמת כחוק.

טבלת ימי הודעה מוקדמת לפי ותק עבודה:

חלף הודעה מוקדמת

מעביד אשר איננו מעוניין כי העובד ימשיך לעבוד אצלו במהלך ימי ההודעה המוקדמת, יכול לשלם לעובד “חלף הודעה מוקדמת”. כלומר, המעביד יכול לשלם לעובד את שכרו בגין ימי ההודעה המוקדמת ולהמנע מהעסקתו של העובד בתקופה זו.

הודעה מוקדמת וימי חופשה/ מחלה

במקרה בו עובד פוטר, ובמהלך ימי ההודעה המוקדמת חלה ונמצא בחופשת מחלה, ימי חופשת המחלה לא ייספרו בתור ימי הודעה מוקדמת. כלומר, המעביד יאפשר לעובד לנצל את ימי המחלה שקיבל ורק לאחר מכן תמשיך תקופת ימי ההודעה מוקדמת להימנות. כך גם לגבי ימי חופשה, עובד שפוטר ונותרו לו ימי חופשה, אין המעביד יכול לחייב את העובד לנצל את ימי החופשה כימי הודעה מוקדמת. העובד יכול להמשיך להגיע לעבודה עד לסוף ימי ההודעה מוקדמת, ובסוף סיום יחסי עובד מעביד, יכול העובד לפדות את יתרת ימי החופשה בהתאם לחוק.

שלילת ימי הודעה מוקדמת

ישנם מקרים חריגים, בהם ניתן לפטור את המעביד מלתת לעובד ימי הודעה מוקדמת. במקרים בהם העובד ביצע עבירת משמעת חמורה (כגון עובד שגנב ממעסיקו וכו’) יכול המעביד שלא לתת לעובד ימי הודעה מוקדמת, ואולם, חשוב לדעת כי חוקיות המהלך תיבחן בדיעבד בלבד, אם וכאשר תוגש תביעה על ימי הודעה מוקדמת, יבחן בית הדין האם שלילת ימי ההודעה מוקדמת נעשתה כדין או לא.